• RSS
  • Add to: Facebook
  • Del.icio.us
  • Stumbleupon
  • reddit
  • Digg
  • Y! MyWeb
  • Google

  • שאלות
  • חברותא רב גמרא אישי
  • חברותא רב גמרא אישי
<< עמוד הקודם | עמוד הבא >>
תפילה ילד מתפלל

פיטום הקטורת



 

פרשת הקטורת 

(המשך לפרק הקודם  "פרשת הקטורת נוסח והקדמה" לצפיה לחץ כאן > )

ויאמר ה' אל משה קח לך סמים

סם הינו צמח שיש בו ריכוז גבוה של חומרי טעם וריח, כמו סמי מרפא וכדו', שדי בכמות קטנה ממנו שמערבים אותו בחומרים אחרים שיתן בהם ריח וטעם עז[1]

ועתה מפרטת התורה את הצמחים שמהם עשו הקטורת

נטף

פירשו חז"ל[2]שהוא שרף הנוטף מעצי הקטף

שרףהוא לחלוחית שמפריש העץ מהבליטות או החריצים שבגזעו, ובמשך הזמן מתקשה השרף ונעשה גוש. עץ קטף הוא עץ המצמיח פרחים ריחניים ביותר. והיו נוטלים את גושי השרף וכותשים אותם, ומערבים אותם עם שאר סממני הקטורת.

ושחלת

שורש בושם שהוא חלק ומבריק כציפורן

וחלבנה

בושם שריחו רע

 

צירוף פושעי ישראל עם הציבור

אמרינן בגמ'[3]: "אמר רב חנא בר בזנא אמר רב שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת". כלומר שאף שפושעי ישראל כשלעצמם הם רעים והשפעתם שלילית, אולם כשהם יחד עם ציבור ישראל כשרים יש בהם תועלת ואף צריך להם. אך זה בתנאי שהם מיעוט, שאם הם רבים עלולים הם חלילה להשפיע לרעה על האחרים. וזה כדוגמת קמצוץ מלח שמערבים במיני מאפה שמוסיפים בהם טעם לשבח. אך כל זה בתנאי שלא נתנו ממנו יותר מקמצוץ, אך אם הוסיפו יותר מלח הרי זה נותן טעם לפגם בכל המאפה.  

 

™˜

 

סמים

התורה אינה מפרטת מה הם הסמים הנוספים. וחז"ל פירשו שכוונת התורה שיוסיפו כמות נוספת של סמים כאותה כמות שפירטה התורה קודם. וקודם פירטה התורה חמש מיני סמים, סמים מיעוט רבים שנים, ונטף שחלת וחלבנה, וצריך להוסיף עליהם עוד חמשה, הרי הם יחד עשרה.

ולבונה זכה

לבונה זכה ונקיה, שאינה מעלה עשן כשמקטירים אותה

התורה מפרטת ארבע סממנים נטף שחלת חלבנה ולבונה זכה, שהם אבות, ושאר הסממנים הם תולדות האבות הללו. כמו נטף הוא אב לסממנים הבאים מן העץ, ושחלת הוא אב לסממנים הצומחים על הקרקע וכו'.

בד בבד יהיה

שיהיו ארבע הסממנים המוזכרים כאן שוים במשקלם

 

™˜

 

ועשית אתה קטרת

ותעשה מכל אלו תרכובת שיקטירום ויעלו עשן

רקח מעשה רוקח

ויהיו הסממנים מעורבים כדרך שמערבים אותם הרוקחים

ממולח

ותערב בהם מלח

כשם שצריך לערב מלח בכל הקרבנות הקריבים על המזבח, כדכתיב "על כל קרבנך תקריב מלח"[4], כך צריך לערב מלח בקטורת. ואכן כן עשו, כדאמרינן בברייתא המובא להלן "מלח סדומית רובע". כך פירושו הרבה מן ראשונים מילת "ממולח". אולם רש"י פירש "ממולח" לשון עירוב, שלכן קרויים המנהיגים את הספינה "מלחים", על שם שמהפכים את המים במשוטים. 

טהור

ותעשנו נקי

האור החיים הק' פירש "טהור" שיהיה צבעו שוה ויפה, שלא יראו בו גוונים שונים. כלומר כיון שיש בקטורת אחד עשר סממנים שכל אחד צבעו שונה, והיו מערבים בו יחד שלש מאות ושישים שמונה מנים כמובא להלן בברייתא, היה צריך שיראה כל חלק ממנו בגוון שונה. על כן ציותה תורה לעשותו "טהור", כלומר שישחקוהו דק ביותר ויערבבוהו באומנות רבה, כך שיהיו כל חלקי הקטורת שווים בצבעם.

 

™˜

 

ונאמר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר

בפרשה הקודמת לא כתוב שצריך להקטיר את הסממנים ולהעלות בה עשן, אלא כתוב "ונתת ממנה לפני העדות באהל מועד". לכן מביא עתה פסוקים מפרשת תצוה, ששם כתוב שצריך להקטיר הסממנים ולהעלות בה עשן. 

בהיטיבו את הנרת יקטירנה

בכל יום בבקר בעת הטבת נרות המנורה, דהיינו כשניקו את קני המנורה משיירי הפתילות והשמן שדלקו בהם בלילה, יקטיר את הקטורת

ובהעלת אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה

ושוב יקטיר קטורת בין הערבים, בעת שמדליק את נרות המנורה

חצי מנה קטורת היו מקטירים בכל יום בשחרית וחצי מנה בבין הערבים, כמובא להלן בברייתא.

קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם

בכל הדורות יקטירו קטורת זו בבית המקדש

 

™˜

 

תנו רבנן פטום הקטורת כיצד

פיטוםפירושו בישום בארמית, שהבי"ת של בישום נתחלף עם הפי"ה והשי"ן עם הטי"ת. והברייתא מבארת כיצד מעבדים את סממני הקטורת שיהא ריחם נודף.

שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה     

מנההוא מטבע כסף גדול במשקל מאה דינרים, והוא שימש למידת משקל בימיהם.

שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה, שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה

אף שישראל מונים את ימי השנה כפי מהלך הלבנה, אם כן מספיק לכאורה להכין שלש מאות וחמישים וארבעה מנים כמנין ימות השנה של שנת הלבנה. אך כיון שישנם שנים מעוברות שבהם מתווספים לשנה עוד שלושים יום, ואם יכינו רק שלש מאות חמישים וארבעה מנים לא יספיק הקטורת לשנים אלו. לכן הכינו כל שנה שלש מאות שישים וחמשה מנים כמנין ימות החמה, וכך ישאר בריווח אף לשנים מעוברות.  

מנה ליום פרס בשחרית ופרס בין הערבים

חצי מנה היו מקטירים בשחרית וחצי מנה בבין הערבים. והיו מכינים שיעור זה בכף, והכהן שנכנס להיכל יחד עם הכהן מקטיר הקטורת, היה שופך את הקטורת מתוך הכף לתוך חופניו של הכהן המקטיר, והכהן המקטיר היה מפזרם על גבי הגחלים שעל המזבח הפנימי, כפי שהבאנו לעיל מדברי הרמב"ם.  

ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול מלא חופניו ביום הכפורים

ביום הכיפורים הכינו לכהן הגדול בכף שלשה מנים שמהם חופן בידיו מלא חופניו ומקטיר. משום שביום הכיפורים הקטיר הכהן גדול את הקטורת בקודש קדשים, ולא היה נכנס כהן אחר עמו לסייעו, שאסור היה לשום אדם ליכנס שם מלבד הכהן גדול, והיה צריך לחפון בעצמו מלא חופניו מתוך הכף. לכן הכינו לו בכף שלשה מנים, שאם יכינו רק חצי מנה כשיעור המדיוק של מלא חופניו, יעלה לו פחות משיעור זה כשיחפון בעצמו בידיו.

 

™˜

 

ואחד עשר סמנים היו בה, ואלו הן:

הצרי

הוא נטף שהוא שרף הנוטף מעצי הקטף

והצפורן

הוא השחלת, ונקרא ציפורן משום שהוא חלק ומבהיק כציפורן

החלבנה והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה

כמו שכתוב "בד בבד יהיה", שיהיה משקלם של ארבעת עיקרי הסממנים שוה, לכן לקחו כל אחד במשקל שבעים מנה.

בורית כרשינה תעשה קבין

סבון העשוי ממין עשב ששמו כרשינה[5], ובו השתמשו לנקות ולחטא את הציפורן שתהא חלקה ומבריקה

יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא

שרף היוצא מפרי הקרוי קפריסים הגדל על אילן הצלף וצורתו דומה לענבים, והוא חריף ועז, ובו שורים את הציפורן כדי שיהא ריחה עז כדאמרינן להלן בברייתא

ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק

יין לבן ישן, שאף בו ישנו חריפות ועזות

לא לקחו לכתחילה יין לעבד בו את סממני הקטורת, משום שיש בו טעם וריח, ולא רצו להוסיף טעם וריח בסממני הקטורת יותר ממה שציותה התורה. אך אם לא היתה אפשרות אחרת והוצרכו על כרחם להשתמש ביין לשרות בו את הציפורן, בחרו ביין לבן שטעמו וריחו קלושים[6].

מלח סדומית רובע

מלח מים המלח הסמוכה לסדום

מעלה עשן כל שהוא

עשב שגורם שעשן הקטורת יעלה ישר כמקל

רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהוא

צמח הגדל על שפת נהר הירדן[7], שגורם שתוציא הקטורת עשן רב

ואם נתן בה דבש פסלה

אף שהדבש משביח ביותר את ריח הקטורת, כפי שאומר בר קפרא להלן בברייתא, מכל מקום כבר אמרה תורה "כי כל שאור וכל דבר לא תקטירו ממנו אשה לה'"[8]. לכן אם נתן בתוכה דבש פסלה, כיון שהדבש נדבק בסממנים ואי אפשר להסירו. מה שאין כן שאור, אף אם עירבו בתוך הקטורת לא פסלה, כיון שאפשר להוציאו. 

ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה

רש"י פירש שדין זה הוא ביום הכיפורים דווקא, שאז מכניס הכהן הגדול את הקטורת לקודש הקדשים. ולכן אם חיסר אחת מסמני הקטורת חייב מיתה, שהרי הוא כנכנס אל קודש הקדשים בביאה ריקנית בלא קטורת שחיובו מיתה. אולם הרמב"ם[9]מפרש שדין זה הוא אף בשאר ימות השנה בקטורת שמקטירים על המזבח הפנימי. כיון שהקטיר קטורת שאינה כמתכונת שציותה תורה הרי היא בכלל קטורת זרה שהזהירה תורה "לא תעלו עליו קטרת זרה"[10], והיא בחיוב מיתה.

 

™˜

 

והלא מי רגלים יפין לה

שיש בהם חומר עז המחטא ומנקה, כדאמרינן בגמ'[11]שבימיהם היו בודקים במי רגלים את צבע התכלת שעל גבי הציצית אם הוא מקורי או מזויף.

תניא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים

שדיבור משפיע אף על הצומח והדומם. ובזמנינו הוכיחו זאת חוקרים, על ידי שנטעו שתילים בשני עציצים והניחו כל אחד בחדר אחר, וסיפקו לשניהם כמות שוה של אור ומים. בחדר אחד שוחחו ביניהם ברכות ונעימות, ובחדר השני דיברו בכעס ורוגז. אחר זמן גילוי שבחדר ששוחחו בנעימות צמחו השתילים ולבלבו יפה, ובחדר שדיברו ברוגז נבלו השתילים. 

פטמה לחצאין כשרה

שפיטם מאה ושמונים וארבעה מנה, שהוא חצי מכל כמות הקטורת שהוא שלש מאות שישים ושמונה מנה

לשליש ולרביע לא שמענו

מצד הסברא יש לנו לומר כשם שאם פיטמה לחצאין כשרה, כך הוא אם פיטם שליש או רביע משיעורה גם כן כשרה. אולם חז"ל הקפידו שלא להורות הלכה מכח סברא, אלא רק מה שקיבלו מפי השמועה.

אמר רבי יהודה זה הכלל אם כמדתה כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה

כשמפטמים הקטורת לחצאין צריך ליטול מכל מין מהסממנים שיעור חציה המדויק משיעורה השלם שציותה תורה. כגון מעלה עשן ששיעורו כל שהוא, צריך ליטול חצי שיעור זה, כפי מה שידעו חז"ל משקל שיעור זה. וכיון שזו טרחה לשקול ולקחת חצי שיעור מדויק מכל אלו, יש חשש שכשיפטמו הקטורת לחצאין לא יקפידו על כך, לכן חזר והזהיר בזה "ואם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה".  

 

™˜

 

תניא בר קפרא אומר

בר קפרא היה תלמידו של רבי שחיבר המשנה, ולאחר פטירתו של רבי קיבץ ולימד ברייתות שונות שלא כתבם רבי בסדר המשניות.

אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין

שנה אחת במשך ששים או שבעים שנה לא הוצרכו לפטם אלא מחצית משיעור הקטורת שבשאר השנים, והמותר לקחו משיירי הקטורת שנשארו מהשנים הקודמים

שכל שנה פיטמו שלש מאות ושישים וחמשה מנים קטורת. ואף שבשנים פשוטות ישנם רק שלש מאות וחמישים וארבעה ימים לפי שנת הלבנה שאנו מונים לה, מכל מקום היו צריכים את המנים הנותרים לימים הנוספים שבשנים מעוברות כפי שביארנו לעיל. אולם כפי שמובא בתחילת הברייתא הוסיפו בכל שנה עוד שלשה מנים, שמהם מקטיר כהן גדול מלא חופניו ביום הכיפורים בקודש הקדשים. ושיעור מלא חופניו של אדם בינוני הוא חצי מנה, נמצא שנשאר בכל שנה שנים וחצי מנים יתירים. ואחר ששים שנה נתקבצו מאה וחמישים מנים יתירים, שהם כמחצית משיעור הקטורת שבכל שנה.

אך אין חשבון זה ממש מדיוק, שהרי במשך השנים היו כהנים גדולים שחופניהם היו גדולים או קטנים משיעור חופניו של אדם בינוני, ונמצא שנותרו יותר או פחות מסכום המנים הללו. לכן אומר בר קפרא "אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין", שזה תלוי במידת חופניהם של הכהנים הגדולים ששימשו במשך שנים אלו. והחידוש שבכל זה, שאף שכבר עברו שנים רבות כל כך מעת ששחקו את הסממנים, לא נפוג ריחם והיו ראויים להקטרת הקטורת.

ועוד תני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה

אם היו מכניסים בקטורת אפילו קורטוב שהיא שיעור קטן ביותר של דבש, היה ריחה משתבח מאוד ולא היה אדם יכול לעמוד מפניה

ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'

אף שזה פסוק מפורש, הוצרך בר קפרא להשמיענו שלא נאמר שכוונת התורה לאסור הוספת שאור או דבש רק ב"אשה" שהם הקרבנות הנשרפים על המזבח החיצון, אבל בקטורת הנקטרת על המזבח הפנימי מותר להוסיף שאור או דבש. בא בר קפרא ודרש מ"כל שאור וכל דבש", ששום שאור או דבש לא יעלה בשום אופן לה'.

 

ממידות התאוה והכבוד יש להתרחק לגמרי

רמז נאה כותב בעל החתם סופר זי"ע בפסוק "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'"[12]. באמת אמרו חז"ל[13]"הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", אולם שונה מידת הקנאה ממידות התאוה והכבוד. שהתאוה והכבוד הם מידות רעות בתכלית, ועל האדם להתרחק מהם לגמרי. אך מידת  הקנאה אף שבדרך כלל היא מגונה, פעמים שהיא טובה אם משתמש בה האדם לתועלת, כמו מה שאמרו חז"ל[14]"קנאת סופרים תרבה חכמה". שעל ידי קנאה זו משתדל האדם יותר ומתעלה בעבודת ה'.

והקנאה מכונה מלח, שהיא מולחת וממררת את חיי האדם הלקוי בה. אולם אמרה תורה "על כל קרבנך תקריב מלח"[15], כדי להתקרב לה' צריך אתה להשתמש במעט קנאה, בקנאת סופרים. והכבוד מכונה שאור, שהיא גורמת לאדם להגביה עצמו כשאור. והתאוה מכונה דבש, שהיא מתוקה לחיך האדם. ואמרה תורה "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", מידות הכבוד והתאוה הם רעות בתכלית ואי אפשר להתקרב על ידם כלל לה' אלא ההיפך, לכן יש להתרחק מהם לגמרי.

 



[1]רמב"ן תרומה כה, ו.

[2]כריתות דף ו' ע"א.

[3]שם ע"ב.

[4]ויקרא ב, יג.

[5]אבודרהם.

[6]ראה טור ושו"ע או"ח סי' שלד' סעי' כד', וט"ז סי' שכ' סקי"ב. וראה עוד בראשית מט, יא, ובאב"ע שם.

[7]ראה אונקלוס שמות ב, ג.

[8]ויקרא ב, יא.

[9]הלכות כלי המקדש פ"ב ה"ח, וראה יומא דף נג' ע"א.

[10]שמות ל, ט.

[11]מנחות מב ע"ב.

[12]ויקרא ב, יא.

[13]אבות ד, כא.

[14]בבא כא ע"א.

[15]ויקרא ב, יג.


למורים ומנהלים! ניתן להזמין חוברות ודפי עבודה אתגריים לפרטים לחץ כאן >>

מחפש חומר בנושא תפילה וברכות

סדרת ספרים להעמקת הידע בתפילה

פירוש התפילה

רוצה ללמוד עוד? סדרת ספרים על התפילה מתאים למורים מרצים, חוזרים בתשובה ובנוסף חוברות מיוחדות לתלמידים צעירים

למידע נוסף »


לעילוי נשמת

הקריאה והלימוד בפרקים אלו יהיו נא לעילוי נשמת

פרקים אלו נכתבו לזכרם, ראוי לאמר כן לפני הלימוד

משמעות התפילה

באורי תפילה

על מנת שתוכל להכיר ולהנות ממילות התפילה לרשותך מאגר פירושים ומדרשים נפלא. עם הרבה מוסר חיזוק ואמונה.

עמוד לדוגמא »


רוצה ללמוד להתפלל?

לימוד הלכות תפילה ברכות

לימוד משותף של הלכות תפילה ,לימוד שבועי פנים אל פנים או לימוד באמצעות הטלפון

קרא עוד »